Holidays   Shabbat   Chabad-houses   Chassidism   Subscribe   Calendar   Links

הלכות אישות פרק ה

א) המקדש בדבר שהוא אסור בהניה, כגון חמץ בפסח או בשר בחלב, וכיוצא בהן משאר איסורי הניה -- אינה מקודשת; ואפילו היה אסור בהניה מדבריהם, כגון חמץ בשעה שישית מיום ארבעה עשר, אינה מקודשת.

ב) עבר ומכר דבר האסור בהניה, וקידש בדמיו -- הרי זו מקודשת: חוץ מעבודה זרה -- שאם קידש בדמיה, אינה מקודשת, מפני שדמי עבודה זרה, אסורין בהניה כמוה.

ג) המקדש בפרש עגל עבודה זרה, אינה מקודשת, שהכול מעבודה זרה אסור בהניה, שנאמר "ולא ידבק בידך מאומה, מן החרם" (דברים יג,יח); אבל המקדש בפרש שור הנסקל, הרי זו מקודשת -- אף על פי ששור הנסקל אסור בהניה, פרשו אינו אסור בהניה, שאינו דבר חשוב לגבי השור.

ד) [ג] המקדש בפירות שביעית, או באפר פרה אדומה, או במים שמילאן לעשותן מי נידה -- הרי זו מקודשת.

ה) המקדש בהקדש של בדק הבית בשוגג, הרי זו מקודשת -- והוא ישלם קרן וחומש להקדש, ויביא אשמו כדין כל מועל בשגגה; ואם קידש בו במזיד, אינה מקודשת. [ד] קידשה במעשר שני, בין בשוגג בין במזיד -- אינה מקודשת: לפי שאין לו לעשות בו שאר חפציו עד שיתחלל, שנאמר במעשר "לה' הוא" (ויקרא כז,ל).

ו) [ה] המקדש בחלקו מקודשי קודשים, או מקודשים קלים -- אינה מקודשת, מפני שלא הותרו אלא לאכילה בלבד; אבל כוהן שקידש בתרומה גדולה, ובתרומת מעשר, ובביכורים, וכן לוי שקידש במעשר ראשון, וישראל שקידש במעשר עני -- הרי זו מקודשת.

ז) [ו] מתנות שלא הורמו, הרי הן כמו שהורמו. לפיכך ישראל שנפלו לו טבלים מבית אבי אימו כוהן, והפריש מהם תרומה ומעשרות, הרי הן כתרומות ומעשרות שנפלו לו בירושה מאבי אימו; ואם קידש בהן אישה, הרי זו מקודשת -- שאף על פי שאינם ראוין לו לאכילה, יש לו למוכרן למי שהן ראוין לו.

ח) אבל ישראל שקידש בתרומה שהפריש מגורנו, אינה מקודשת -- שהרי אין לו למוכרה, ואין לו בה אלא טובת הניה, לפי שנותנה לכל כוהן שירצה, וטובת הניה אינה ממון.

ט) [ז] המקדש את האישה בגזל, או בגניבה, או בחמס -- אם נתייאשו הבעלים ונודע שקנה אותו דבר בייאוש, הרי זו מקודשת; ואם לאו, אינה מקודשת.

י) [ח] הנכנס לבית חברו, ולקח לו כלי או אוכל וכיוצא בהן, וקידש בו אישה, ובא בעל הבית -- אף על פי שאמר לו, למה לא נתת לה דבר זה, שהוא טוב ממה שנתת לה -- אינה מקודשת: שלא אמר לו דבר זה, אלא כדי שלא להתבייש עימו, והואיל וקידש בממון חברו שלא מדעת חברו, הרי זה גזל ואינה מקודשת. ואם קידשה בדבר שאין בעל הבית מקפיד עליו, כגון תמרה או אגוז -- הרי זו מקודשת מספק.

יא) [ט] הייתה סחורה בינו ובין חברו, וחלקה שלא מדעת חברו, וקידש בחלקו -- הואיל וצריכה שומת בית דין, אינה מקודשת: שאין זה נוטל לעצמו מה שירצה, ויניח מה שירצה.

יב) [י] גזל את האישה או גנב ממנה או חמסה, וחזר וקידשה בגזל ובגניבה ובחמס שלה, ואמר לה, הרי את מקודשת בו -- אם קדם ביניהן שידוכין ונטלה ושתקה, הרי זו מקודשת; ואם לא שידך אותה מעולם, אף על פי ששתקה כשנתן לה דברים אלו בתורת קידושין, אינה מקודשת; ואם אמרה הין, הרי זו מקודשת.

יג) [יא] וכן אם נתן לה פיקדון ואמר לה, כנסי פיקדון זה, וחזר ואמר לה, הרי את מקודשת לי בו -- אם אמר לה קודם שתיטלנו ונטלתו ושתקה, הרי זו מקודשת; ואם אחר שנטלתו בתורת פיקדון אמר לה, הרי את מקודשת בו, ושתקה -- אין זה כלום, שכל שתיקה שלאחר מתן מעות אינה מועלת; אבל אם אמרה הין אחר שנטלה, הרי זו מקודשת.

יד) [יב] החזיר לה חוב שהיה לה אצלו, ואמר לה הרי את מקודשת בו קודם שתיטלנו, ונטלתו ושתקה -- אם היה ביניהן שידוכין, הרי זו מקודשת; ואם לא שידך, אינה מקודשת, עד שתאמר הין. ואם אמר לה אחר שנטלה החוב שלה, הרי את מקודשת בו -- אפילו אמרה הין, אינה מקודשת: שהרי לא הגיע לידה ממנו כלום, אלא שלה נטלה; וכבר נפרע חובו משעה שנטלה, ואינה יכולה לחזור ולתובעו בחוב פעם אחרת.

טו) [יג] המקדש במלווה, אפילו הייתה בשטר, אינה מקודשת. כיצד, כגון שהיה לו אצלה חוב דינר, ואמר לה הרי את מקודשת לי בדינר שיש לי בידך -- אינה מקודשת, מפני שהמלווה להוצאה ניתנה, ואין כאן דבר קיים ליהנות בו מעתה, שכבר הוציאה אותו דינר ועברה הנאתו.

טז) [יד] היה לו אצלה מלווה על המשכון, וקידשה באותה מלווה, והחזיר לה את המשכון -- הרי זו מקודשת, שהרי היא נהנית במשכון מעתה, והרי הגיעה הניה לידה.

יז) [טו] המקדש בהנית מלווה, הרי זו מקודשת. כיצד, כגון שהלווה אותה עתה מאתיים זוז, ואמר לה הרי את מקודשת לי בהנית זמן שארוויח לך במלווה זו, שתהיה בידך כך וכך יום, ואיני תובעה ממך עד זמן פלוני -- הרי זו מקודשת, שהרי יש לה הניה מעתה להשתמש במלווה זו עד סוף זמן שקבע; ואסור לעשות כן, מפני שהיא כרבית. ופירשו רבותיי בהנית מלווה, דברים שאין ראוי לשומען.

יח) [טז] אמר לה, הרי את מקודשת לי בפרוטה זו, ובחוב שיש לי אצלך -- הרי זו מקודשת; וכן אם אמר לה, במלווה שיש לי אצלך, ובפרוטה זו -- הרי זו מקודשת. [יז] היה לו חוב ביד אחרים, ואמר לה, הרי את מקודשת לי בחוב שיש לי ביד זה, במעמד שלושתן -- הרי זו מקודשת.

יט) [יח] קידשה בפיקדון שיש לו בידה, או בשאלה שהשאילה, אם היה הפיקדון והשאלה או שווה פרוטה מהן קיים ברשותה -- הרי זו מקודשת. [יט] אמר לה, הרי את מקודשת לי בשכר שאדבר עלייך לשלטון, ודיבר עליה לשלטון, והניחה השלטון, ולא תבעה -- אינה מקודשת, אלא אם נתן לה פרוטה משלו: שההניה שבאה לה מדבריו, הרי היא כמלווה, והמקדש במלווה, אינה מקודשת.

כ) הרי את מקודשת לי במלאכה זו שאעשה עימך, ועשה עימה -- אינה מקודשת, אלא אם כן נתן לה פרוטה משלו: לפי שהשכירות, יזכה בה הפועל מתחילה ועד סוף -- כל זמן שיעשה מקצת מן המלאכה, יזכה במקצת מן השכר; ונמצא השכר כולו מלווה אצלה, והמקדש במלווה אינה מקודשת.

כא) האישה שאמרה, תן דינר לפלוני מתנה ואתקדש אני לך, ונתן ואמר לה, הרי את מקודשת לי בהנאת מתנה זו שנתתי על פיך -- הרי זו מקודשת: אף על פי שלא הגיע לה כלום, הרי נהנית ברצונה שנעשה ונהנה פלוני בגללה.

כב) וכן אם אמרה, תן דינר לפלוני מתנה ואתקדש לו, ונתן לו, וקידשה אותו פלוני ואמר לה, הרי את מקודשת לי בהנאת מתנה זו שקיבלתי ברצונך -- הרי זו מקודשת.

כג) [כב] אמר לה, הא לך דינר זה מתנה והתקדשי לפלוני, וקידשה אותו פלוני ואמר לה, הרי את מקודשת לי בהנאה זו הבאה ליך בגללי -- הרי זו מקודשת, אף על פי שלא נתן לה המקדש כלום.

כד) אמרה לו, הא לך דינר זה מתנה ואתקדש לך, ולקחו ואמר לה, הרי את מקודשת לי בהנאה זו שקיבלתי ממך -- אם אדם חשוב הוא, הרי זו מקודשת, שהנאה יש לה בהיותו נהנה ממנה, ובהנאה זו תקנה עצמה לו.

כה) [כג] האומר לאישה, התקדשי לי בדינר, והרי זה המשכון בידך עד שאתן הדינר -- אינה מקודשת: לא הדינר הגיע לידה, ולא המשכון נתן להיותו שלה. היה בידו משכון על חוב שיש לו אצל אחרים, וקידש בו אישה, אף על פי שאינו שלו, הרי זו מקודשת -- לפי שבעל חוב, יש לו מקצת קניין בגופו של משכון.

כו) [כד] האומר לאישה, הרי את מקודשת לי בדינר זה, על מנת שתחזיריהו לי -- אינה מקודשת, בין החזירה בין לא החזירה: שאם לא החזירתו, הרי לא נתקיים התנאי; ואם החזירתו, הרי לא נהנית ולא הגיע לידה כלום.

כז) [כה] נתן לה אגודה של הדס וכיוצא בה ואמר לה, הרי את מקודשת לי בזו, וקיבלה אותה, ואמרו לו והלא אין בה שווה פרוטה, ואמר תתקדש בארבעה זוזים המוחבאים בתוך האגודה -- אם אמרה הין, הרי זו מקודשת; ואם שתקה, אינה מקודשת במעות אלו: שהשתיקה שלאחר מתן מעות לידה, אינה מועלת. ותהיה מקודשת בספק, מפני האגודה -- שמא תשווה פרוטה, במקום אחר.

כח) [כו] האומר לאישה, התקדשי לי בתמרה זו, התקדשי לי בזו, התקדשי לי בזו -- אם יש באחת מהן שווה פרוטה, הרי זו מקודשת; ואם לאו, אינה מקודשת אלא מספק -- שמא תשווה תמרה אחת פרוטה, במדינה אחרת.

כט) [כז] אמר לה, התקדשי לי בזו ובזו ובזו -- אם יש בכולן שווה פרוטה, מקודשת; ואם לאו, אינה מקודשת אלא מספק. הייתה אוכלת ראשונה ראשונה, אם יש באחרונה שווה פרוטה, מקודשת; ואם לאו, אינה מקודשת אלא מספק -- שאותן תמרים שאכלה, הרי הן כמלווה, והמקדש במלווה אינה מקודשת, ונמצא שאין הקידושין אלא בתמרה אחרונה.

ל) [כח] אמר לה, הרי את מקודשת לי באלו -- אם יש בכולן שווה פרוטה, מקודשת: אף על פי שהיא אוכלת ראשונה ראשונה, שלה היא אוכלת.

לא) [כט] האומר לאישה, הרי את מקודשת לי בכוס זה -- אם היה מלא מים, הרי זו מקודשת בו ובמה שבתוכו; ואם היה מלא יין, הרי זו מקודשת בו, ולא במה שבתוכו. ואם היה מלא שמן, הרי זו מקודשת במה שבתוכו, ולא בו; לפיכך אם לא היה בשמן שווה פרוטה, הרי זו מקודשת בספק, ואם היה בשמן שווה פרוטה, הרי זו מקודשת ודאי -- ואין משגיחין על הכוס.

---

הלכות אישות פרק ו

א) המקדש על תנאי -- אם נתקיים התנאי, מקודשת; ואם לאו, אינה מקודשת: בין שהיה התנאי מן האיש, בין שהיה מן האישה. וכל תנאי שבעולם, בין בקידושין, בין בגירושין, בין במקח וממכר, בין בשאר דיני ממון -- צריך להיות בתנאי, ארבעה דברים.

ב) ואלו הם הארבעה דברים של כל תנאי -- שיהיה תנאי כפול, ושיהיה הין שלו קודם ללאו, ושיהיה התנאי קודם למעשה, ושיהיה התנאי דבר שאפשר לקיימו. ואם חסר התנאי אחד מהן, הרי התנאי בטיל וכאלו אין שם תנאי כלל; אלא תהיה זו מקודשת או מגורשת ויתקיים המקח או המתנה מיד, וכאלו לא התנה כלל -- הואיל וחסר התנאי, אחד מן הארבעה.

ג) כיצד, האומר לאישה אם תיתני לי מאתיים זוז, הרי את מקודשת לי בדינר זה, ואם לא תיתני לי, לא תהיי מקודשת, ואחר שהתנה תנאי זה, נתן לה הדינר -- הרי התנאי קיים, והרי זו מקודשת על תנאי; ואם נתנה לו מאתיים זוז, תהיה מקודשת, ואם לא נתנה לו, אינה מקודשת.

ד) אבל אם אמר לה הרי את מקודשת לי בדינר זה, ונתן הדינר בידה, והשלים התנאי ואמר אם תיתני לי מאתיים זוז, תהיי מקודשת, ואם לא תיתני לי, לא תהיי מקודשת -- הרי התנאי בטיל, מפני שהקדים המעשה ונתן בידה ואחר כך התנה, ואף על פי שהכול, בתוך כדי דיבור: והרי זו מקודשת מיד, ואינה צריכה ליתן לו כלום.

ה) וכן אם אמר לה אם תיתני לי מאתיים זוז, הרי את מקודשת לי בדינר זה, ואחר כך נתן הדינר בידה -- הרי התנאי בטיל, מפני שלא כפל תנאו, שהרי לא אמר לה ואם לא תיתני, לא תהיי מקודשת: והרי זו מקודשת מיד, ואינה צריכה ליתן לו כלום.

ו) וכן אם אמר לה אם לא תיתני לי מאתיים זוז, לא תהיי מקודשת לי, ואם תיתני לי מאתיים זוז, הרי את מקודשת לי בדינר זה, ואחר כך נתן הדינר בידה -- הרי התנאי בטיל, מפני שהקדים לאו להין: והרי זו מקודשת מיד, ואינה צריכה ליתן.

ז) וכן אם אמר לה אם תעלי לרקיע, או תרדי לתהום, הרי את מקודשת לי בדינר זה, ואם לא תעלי לרקיע, ולא תרדי לתהום, לא תהיי מקודשת, ואחר כך נתן הדינר בידה -- הרי התנאי בטיל, והרי היא מקודשת מיד: שהדבר ידוע שאי אפשר לה לקיים תנאי זה, ואין זה אלא כמפליגה בדברים דרך שחוק והתל.

ח) הרי שהתנה בדבר שאפשר לעשותו, אלא שהתורה אסרה אותו, כגון שאמר לאישה אם תאכלי חלב ודם, הרי את מקודשת לי בדינר זה, ואם לא תאכלי, לא תהיי מקודשת, אם תאכלי בשר חזיר, הרי זה גיטיך, ואם לא תאכלי, לא יהא גט -- ואחר שהתנה, נתן הדינר, או הגט בידה -- הרי התנאי קיים: ואם עברה ואכלה, תהיה מקודשת או מגורשת; ואם לא אכלה, אינה מקודשת ואינה מגורשת. ואין אומרים בזה, הרי התנה על מה שכתוב בתורה, שהרי בידה שלא תאכל, ולא תתקדש ולא תתגרש.

ט) ובמה אמרו כל המתנה על מה שכתוב בתורה, תנאו בטיל חוץ מדבר שבממון -- כגון שקידש או גירש או נתן או מכר על תנאי שהוא רוצה בתנאו שיזכה עצמו בדבר שלא זיכתה לו תורה ומנעה ממנו, או יפטור עצמו בתנאו מדבר שחייבה אותו בו התורה -- שאומרין לו תנאך בטיל, וכבר נתקיימו מעשיך, ואין אתה נפטר מדבר שחייבה אותך בו התורה, ולא תזכה בדבר שמנעה אותך ממנו.

י) כיצד, כגון שקידש אישה על תנאי שאין לה עליו שאר כסות ועונה -- שאומרין לו בכסות ושאר, תנאך קיים בהן, מפני שהיא תנאי שבממון; אבל בעונה, תנאך בטיל, שהתורה חייבה אותך בעונה: והרי זו מקודשת, ואתה חייב בעונתה; ואין בידך לפטור עצמך בתנאך. וכן כל כיוצא בזה. וכן המקדש יפת תואר על תנאי שיתעמר בה, הרי זו מקודשת, ואין לו להתעמר בה -- שהרי התורה מנעה אותו מלהשתעבד בה, אחר שנבעלה; ולא מפני תנאו יזכה בדבר שמנעה אותו תורה, אלא תנאו בטיל. וכן כל כיוצא בזה.

יא) התנה על האישה בשעת קידושין, או בשעת גירושין, שתיבעל לאביה ולאחיה או לבנה, וכיוצא בזה -- הרי זה כמי שהתנה עליה שתעלה לרקיע, או שתרד לתהום; ותנאו בטיל, שאין בידה שיעברו אחרים ויבואו על הערווה, ונמצא שהתנה בדבר שאינו בידה לקיימו. וכן כל כיוצא בזה.

יב) אבל אם התנה עליה שייתן לי פלוני חצרו, או שישיא בתו לבני, וכיוצא בזה -- תנאו קיים: שהרי אפשר בידה לקיימו, ותיתן לפלוני ממון הרבה, עד שייתן לו חצרו, ועד שישיא בתו לבנו -- שהרי אין כאן עבירה. וכן כל כיוצא בזה.

יג) שים אלו הדברים של תנאים לנגד עיניך תמיד, וכל מקום שאתה שומע המקדש על תנאי כך וכך, או הנותן גט על תנאי כך וכך, או המוכר, או הנותן על תנאי -- תדע שהתנאי יש בו ארבעה דברים אלו שביארנו, כדי שלא נהיה צריכין לפרש אותן בכל מקום ומקום; ואם חסר אחד מהן, אין כאן תנאי.

יד) יש מקצת גאונים אחרונים שאמרו שאין אדם צריך לכפול תנאו, אלא בגיטין וקידושין בלבד; אבל בדיני ממון, אינו צריך לכפול. ואין ראוי לסמוך על דבר זה, שכפילת התנאי עם שאר הארבעה דברים, מתנאי בני גד ובני ראובן למדו אותן חכמים, "אם יעברו בני גד... ואם לא יעברו" (במדבר לב,כט-ל) -- ותנאי זה, לא היה לא בגיטין ולא בקידושין. וכזה הורו גדולי הגאונים הראשונים, וכן ראוי לעשות.

טו) המקדש על תנאי, כשיתקיים התנאי, תהיה מקודשת משעה שנתקיים התנאי, לא משעה שנתקדשה. כיצד, האומר לאישה אם אתן ליך מאתיים זוז בשנה זו, הרי את מקודשת לי בדינר זה, ואם לא אתן ליך, לא תהיי מקודשת, ונתן הדינר לידה בניסן, ונתן לה המאתיים זוז שהתנה עימה בתשרי -- הרי זו מקודשת מתשרי; לפיכך אם קידשה שני, קודם שנתקיים התנאי של ראשון -- הרי זו מקודשת לשני. וכן הדין בגיטין, ובממונות -- בשעה שיתקיים התנאי, הוא שיהיה גט, או יתקיים המקח או המתנה.

טז) במה דברים אמורים, בשהיה שם תנאי, ולא אמר מעכשיו; אבל אם אמר לה, הרי את מקודשת לי מעכשיו בדינר זה, אם אתן ליך מאתיים זוז, ולאחר זמן נתן לה מאתיים זוז -- הרי זו מקודשת למפרע, משעת הקידושין, אף על פי שלא נעשה התנאי, אלא לאחר זמן מרובה; לפיכך אם קידשה אחר, קודם שייעשה התנאי -- אינה מקודשת. וכן הדין בגיטין, ובממונות.

יז) כל האומר מעכשיו, אינו צריך לכפול תנאו; ולא להקדים התנאי למעשה, אלא אף על פי שהקדים המעשה -- תנאו קיים. אבל צריך להתנות בדבר שאפשר לקיימו; ואם התנה בדבר שאי אפשר לקיימו, הרי זה כמפליג בדברים, ואין שם תנאי. וכל האומר על מנת, הרי זה כאומר מעכשיו, ואינו צריך לכפול התנאי, ולא להקדימו למעשה.

יח) כיצד, האומר לאישה, הרי את מקודשת לי, על מנת שתיתני לי מאתיים זוז, הרי זה גיטיך, על מנת שתיתני לי מאתיים זוז, הרי חצר זו נתונה לך במתנה, על מנת שתיתן לי מאתיים זוז -- הרי תנאו קיים, ונתקדשה, או נתגרשה, וזכה זה בחצר -- והם ייתנו המאתיים זוז; ואם לא ייתנו, לא תהיה זו מקודשת, ולא תתגרש זו, ולא יזכה זה בחצר. ואף על פי שלא כפל תנאו, ואף על פי שהקדים המעשה לתנאי, ונתן הקידושין או הגט בידה והחזיק זה בחצר, ואחר כך השלים תנאו: שהרי כשיתקיים התנאי, יזכה זה בחצר, ותתקדש ותתגרש זו -- משעה ראשונה שבה נעשה המעשה, כאילו לא היה שם תנאי כלל.

---

הלכות אישות פרק ז

א) האומר לאישה, הרי את מקודשת לי, על מנת שירצה אבי -- רצה האב, מקודשת; לא רצה, או ששתק, או שמת קודם שישמע הדבר, אינה מקודשת. על מנת שלא ימחה אבי -- שמע ומיחה, אינה מקודשת; לא מיחה, או שמת, הרי זו מקודשת. מת הבן, ואחר כך שמע האב -- מלמדין את האב שיאמר איני רוצה, כדי שלא יהא שם קידושין, ולא תיפול לפני יבם.

ב) האומר לאישה, הרי את מקודשת לי בזה, על מנת שיש לי מאתיים זוז, או בית כור עפר -- אם יש שם עדים שיש לו, הרי זו מקודשת; ואם אין לו, הרי זו מקודשת מספק -- שמא יש לו, והוא אומר אין לי כדי לקלקלה.

ג) הרי את מקודשת לי בזה, על מנת שיש לי מאתיים זוז, או בית כור עפר במקום פלוני -- אם יש לו באותו מקום, הרי זו מקודשת; ואם אין לו באותו מקום שאמר, הרי זו מקודשת מספק -- שמא יש לו שם, והוא מתכוון לקלקלה.

ד) הרי את מקודשת לי בזה, על מנת שאראך מאתיים זוז, או בית כור עפר -- הרי זו מקודשת, ויראנה; הראה הזוזים ביד אחרים, או שהראה בית כור עפר בשדה אחרים, אינה מקודשת, עד שיראנה משלו. לקח המעות במלווה, או בשותפות, או ששכר השדה, או לקחה באריסות -- אינה מקודשת, עד שיראנה משלו: שמשמע שאראך, שאראך שעימי לעצמי דבר זה שאמרתי לך.

ה) היה לו בית כור עפר, והיה בו נקעים עמוקים עשרה טפחים, או סלעים גבוהים עשרה טפחים -- אם היו הנקעים מלאים מים, הרי הן כסלעים ואין נמדדין עימו, מפני שאין ראויין לזריעה; ואם אינן מלאין מים, נמדדין עימו, מפני שהן ראויין לזריעה.

ו) האומר לאישה, הרי את מקודשת לי בזה, על מנת שאין עלייך נדרים, ונמצאו עליה אחד משלושה נדרים אלו -- שלא תאכל בשר, או שלא תשתה יין, או שלא תתקשט במיני צבעונין -- אינה מקודשת; נמצא עליה נדר חוץ מאלו, אף על פי שהוא אומר מקפיד אני אפילו על זה, הרי זו מקודשת. ואם אמר לה, על מנת שאין עלייך כל נדר -- אפילו נמצאת שנדרה שלא תאכל חרובין, אינה מקודשת.

ז) הרי את מקודשת לי בזה, על מנת שאין ביך מומין -- ונמצא בה אחד מן המומין הפוסלין בנשים, אינה מקודשת; נמצא בה מום אחר חוץ מאותם המומין, אף על פי שאמר מקפיד אני אפילו על זה, הרי זו מקודשת.

ח) ומה הן המומין הפוסלין בנשים -- כל המומין הפוסלין בכוהנים, פוסלין בנשים, ובהלכות ביאת המקדש, יתבארו כל מומי הכוהנים; ויותר עליהן בנשים, ריח רע, וזיעה, וריח הפה, וקול עבה, ודדין גסין מחברותיה טפח, וטפח בין דד לדד, ונשיכת כלב ונעשה המקום צלקת; ושומה שעל הפדחת, אפילו הייתה קטנה ביותר, ואפילו קרובה משיער ראשה ואף על פי שאין בה שיער, וזו היא השומה שיתרה באישה על הכוהנים.

ט) אבל אם הייתה שומה שיש בה שיער בשאר הפנים, או שומה גדולה כאיסר, אף על פי שאין בה שיער -- הרי זה מום, בין בכוהנים בין בנשים.

י) [ח] המקדש אישה סתם, ונמצא בה אחד מן המומין הפוסלין בנשים, או נמצא עליה אחד משלושה נדרים -- הרי זו מקודשת מספק.

יא) קידשה על מנת שאין עליה נדרים, והיו עליה נדרים, והלכה אצל חכם והתיר לה -- הרי זו מקודשת; [ט] קידשה על מנת שאין בה מומין, והיו בה מומין, והלכה אצל רופא וריפא אותה -- אינה מקודשת. אבל אם התנה האיש שאין עליו נדרים, ושאין בו מומין, והיו עליו נדרים, והיו בו מומין, והלך אצל חכם והתירו, אצל רופא וריפאו -- הרי זו מקודשת: שאין לאיש גנאי במומין שכבר נרפאו, ואין האישה מקפדת על זאת.

יב) [י] האומר לאישה, הרי את מקודשת לי בזה, על מנת שאתן ליך מאתיים זוז מכאן ועד שלושים יום -- אם נתן לה בתוך שלושים יום, מקודשת; ואם עברו השלושים יום ולא נתן, אינה מקודשת.

יג) הרי את מקודשת לי בזוזים אלו, לאחר שלושים יום, אף על פי שנתאכלו המעות בתוך שלושים יום -- הרי זו מקודשת לאחר שלושים יום; ואם חזר בו בתוך השלושים, או חזרה היא, אינה מקודשת.

יד) [יא] בא שני וקידשה בתוך שלושים יום, הרי זו מקודשת לשני לעולם -- לפי שבשעה שקידשה השני, לא הייתה מקודשת, ותפסו בה קידושי שני, ונעשת אשת איש; ולאחר השלושים יום, כשיבואו קידושי ראשון, ימצאו אותה אשת איש, ונמצא הראשון כמי שקידש אשת איש שאין הקידושין תופסין בה.

טו) [יב] האומר לאישה, הרי את מקודשת לי מעכשיו לאחר שלושים יום בדינר זה, ובא אחר וקידשה בתוך השלושים יום -- הרי זו מקודשת מספק לשניהם; לפיכך שניהם נותנין גט, בין בתוך השלושים יום בין לאחר השלושים יום.

טז) הרי את מקודשת לי מעכשיו לאחר שלושים יום, ובא אחר ואמר לה, הרי את מקודשת לי מעכשיו לאחר עשרים יום, ובא אחר ואמר לה, הרי את מקודשת לי מעכשיו לאחר עשרה ימים, אפילו הן מאה על הסדר הזה -- קידושי כולן תופסין בה; וצריכה גט מכל אחד ואחד, מפני שהיא מקודשת לכולן בספק.

יז) [יג] האומר לאישה, הרי את מקודשת לי חוץ מפלוני, כלומר שלא תיאסר עליו, אלא תהיה אשת איש על כל העולם ולפלוני כפנויה -- הרי זו ספק מקודשת. אבל אם אמר לה, הרי את מקודשת לי, על מנת שתהיי מותרת לפלוני -- הרי זו מקודשת; ותהיה אסורה על אותו פלוני כשאר העם, מפני שהתנה בדבר שאי אפשר לקיימו.

יח) [יד] הנותן שתי פרוטות לאישה ואמר לה, הרי את מקודשת לי היום באחת, ובאחת לאחר שאגרשך -- הרי זו מקודשת; וכשיגרש אותה, תהיה מקודשת, עד שיגרש אותה פעם שנייה, מן קידושי פרוטה שנייה.

יט) אבל האומר לאישה, הרי את מקודשת לי בזה לאחר שאתגייר, לאחר שתתגיירי, לאחר שאשתחרר, לאחר שתשתחררי, לאחר שימות בעליך, לאחר שתמות אחותיך -- אינה מקודשת, מפני שאינו יכול עתה לקדשה.

כ) [טו] האומר ליבמה, הרי את מקודשת לי בזה לאחר שיחלוץ ליך יבמיך -- הרי זו מקודשת מספק, הואיל ואילו קידשה עתה, היו קידושין תופסין בה מספק.

כא) [טז] האומר לחברו, אם ילדה אשתך נקבה, הרי היא מקודשת לי בזה -- לא אמר כלום; ואם הייתה אשת חברו מעוברת והוכר העובר, הרי זו מקודשת. וייראה לי, שצריך לחזור ולקדש אותה מאביה אחר שתיוולד, כדי שיכניס אותה בקידושין שאין בהן דופי.

כב) [יז] האומר לאישה, הרי את מקודשת לי במאה דינרין, ונתן לה אפילו דינר אחד -- הרי זו מקודשת משלקחה הדינר, והוא שישלים לה את השאר: שזה כמי שאמר לה, הרי את מקודשת לי בדינר זה, על מנת שאשלים ליך מאה דינרים -- שהיא מקודשת לו מעכשיו.

כג) במה דברים אמורים, בשאמר לה במאה דינרים סתם. אבל אם פירש ואמר לה, הרי את מקודשת לי במאה דינרין אלו, והתחיל למנות לתוך ידה -- אינה מקודשת עד שישלים; ואפילו בדינר האחרון, שניהן יכולים לחזור זה בזה. וכן אם נמצא מנה חסר דינר, או נמצא מהם דינר נחושת -- אינה מקודשת. נמצא בהם דינר רע -- אם יכולה להוציאו על ידי הדוחק, יחליפנו; ואם לאו, אינה מקודשת.

כד) [יח] אמר לה, הרי את מקודשת לי בבגדים אלו שהן שווין חמישים דינרים, והיו של משי וכיוצא בהן שהאישה מתאווה להן -- אם היו שווין חמישים, הרי זו מקודשת משעת לקיחה, ואינן צריכין שומה בשוק ואחר כך תהיה מקודשת, כדי שתסמוך דעתה; אלא הואיל והן שווין כמו שאמר לה, הרי זו מקודשת משעה ראשונה. ואם אינם שווין, אינה מקודשת.

כה) [יט] איש ואישה שהיו עוסקין בדברי אירוסין, הוא אומר במאה דינרים אקדש אותך, והיא אומרת איני מתקדשת לך אלא במאתיים זוז; והלך זה לביתו, וזו לביתה. ואחר כך תבעו זה את זה, וקידשו סתם -- אם האיש תבע את האישה, ייעשו דברי האישה; ואם האישה תבעה את האיש, ייעשו דברי האיש.

כו) [כ] העושה שליח לקדש לו אישה, והלך השליח וקידשה על תנאי -- אינה מקודשת; וכן אם אמר לו לקדשה על תנאי, והלך וקידשה סתם, או על תנאי אחר, או ששינה את התנאי -- אינה מקודשת.

כז) [כא] אמר לו קדשה לי במקום פלוני, והלך וקידשה במקום אחר -- אינה מקודשת; קדשה לי והרי היא במקום פלוני, והלך וקידשה במקום אחר -- הרי זו מקודשת, מפני שמראה מקום הוא לו.

כח) וכן היא שאמרה לשלוחה, קבל לי קידושיי במקום פלוני, וקיבל לה במקום אחר -- אינה מקודשת; הרי הבעל במקום פלוני, וקיבל לה במקום אחר -- הרי זו מקודשת, מפני שמראה מקום היא לו.

כט) [כב] המקדש את האישה וחזר בו מיד, הוא או היא -- אף על פי שחזרו בתוך כדי דיבור -- אין חזרתם כלום, והרי היא מקודשת.

ל) [כג] המקדש על תנאי, וחזר אחר כמה ימים וביטל התנאי -- אף על פי שביטלו בינו לבינה שלא בפני עדים -- בטיל התנאי, והרי היא מקודשת סתם.

לא) וכן אם היה התנאי מן האישה, וביטלה אותו אחר כך בינה לבינו -- בטיל התנאי; לפיכך המקדש על תנאי וכנס סתם, או בעל סתם -- הרי זו צריכה גט, אף על פי שלא נתקיים התנאי, שמא ביטל התנאי, כשבעל או כשכנס.

לב) וכן המקדש בפחות מפרוטה, או במלווה, וחזר ובעל סתם בפני עדים -- צריכה גט, שעל בעילה זו סמך ולא על אותן הקידושין הפסולין: חזקה היא -- שאין אדם מישראל הכשרים עושה בעילתו בעילת זנות, והרי בידו עתה לעשותה בעילת מצוה.