Holidays   Shabbat   Chabad-houses   Chassidism   Subscribe   Calendar   Links

הלכות שקלים פרק ג

א) חציי השקלים -- הכול צריכין להם, כדי שייתן כל אחד ואחד חצי שקל שהוא חייב בו; לפיכך כשהיה אדם הולך אצל השולחני ומצרף שקל בשני חציין, ייתן לו תוספת על השקל -- ואותה התוספת נקראת קולבון. לפיכך שניים שנתנו שקל על שניהם, חייבין בקולבון.

ב) כל מי שאינו חייב בשקלים, כגון שתי נשים או שני עבדים שנתנו שקל, פטורין מן הקולבון; וכן אם היה אחד חייב ואחד פטור, ונתן החייב על יד הפטור, כגון איש שנתן שקל עליו ועל אישה, או עבד -- פטור מן הקולבון. וכן הכוהנים, פטורין מן הקולבון; והשוקל על יד הכוהן, פטור מן הקולבון.

ג) הנותן שקל עליו ועל העני, או על שכנו, או על בן עירו, אם נתנו להם מתנה -- פטור מן הקולבון, שהרי נתן חצי שקל מתנה, כדי להרבות בשקלים; ואם נתן להם החצי השקל על ידם דרך הלוואה, עד שיחזירו לו כשתמצא ידם -- חייב בקולבון.

ד) האחים שעדיין לא חלקו מה שהניח להם אביהם, וכן השותפים שנתנו שקל על ידי שניהם, פטורים מן הקולבון. במה דברים אמורים, בשותפים שנשאו ונתנו במעות השותפות, ונשתנה עין המעות; אבל אם הביא זה מעותיו וזה מעותיו, ועירבום ועדיין לא נשתנו המעות ולא הוציאום, הרי אלו חייבין בקולבון.

ה) נשאו ונתנו ואחר זמן חלקו, וחזרו ונשתתפו, חייבים בקולבון -- עד שיישאו וייתנו בשותפות זו האחרונה, וישתנו המעות.

ו) [ה] האחים והשותפים שהיה להם בהמה וכספים, וחלקו בכספים, חייבים בקולבון, אף על פי שעדיין לא חלקו הבהמה; חלקו הבהמה, ולא חלקו הכספים, פטורים מן הקולבון עד שיחלקו הכספים, ואין אומרים הרי הם עומדים לחלוקה.

ז) [ו] הנותן שקל להקדש כדי שייחשב לו מחצית השקל שהוא חייב בה, וייטול חצי שקל ממה שנגבה מן החציים, חייב שני קולבונות -- שאילו היה השקל כולו לשקלים, היה חייב קולבון אחד.

ח) [ז] כמה הוא שיעור הקולבון, בזמן שהיו נותנין במחצית השקל שני דינרין, היה הקולבון חצי מעה שהוא אחד משנים עשר בדינר; ומעולם, לא ניתן הקולבון פחות מזה. והקולבונות אינן כשקלים, אלא מניחין אותן השולחניים בפני עצמן, עד שיסתפק מהן ההקדש.

ט) [ח] מי שאבד שקלו, חייב באחריותו, עד שימסרנו לגזבר. בני העיר ששלחו את שקליהם ביד שליח, ונגנבו או אבדו -- אם שומר חינם הוא, הרי זה נשבע להם ונפטר, כדין כל שומרי חינם; והם חוזרים ונותנים שקליהם, פעם שנייה. ואם אמרו אנשי העיר הואיל ואנו משלמים, אין רצוננו שיישבע השליח שהוא נאמן לנו, אין שומעים להם, לפי שתקנת חכמים היא שאין הקדש יוצא בלא שבועה. נמצאו השקלים הראשונים, אחר שנשבע השליח, אלו ואלו שקלים, ואין עולים להם לשנה אחרת -- והראשונים ייפלו לשקלי השנה, והאחרונים ייפלו לשקלי שנה שעברה.

י) [ט] שלחו את שקליהם ביד שומר שכר, שהרי הוא חייב בגניבה ואבידה, ואבדו ממנו באונס כגון שלקחום ליסטים מזויינים, שהוא פטור -- רואים: אם אחר שנתרמה התרומה נאנס, נשבע השליח לגזברים, ובני העיר פטורים -- שהתורם תורם על הגבוי ועל העתיד ליגבות, וברשות הקדש הם; ובני העיר, מה היה להם לעשות -- הרי לא מסרום אלא לשומר שכר, שהוא חייב בגניבה ואבידה, אבל האונס, אינו מצוי. ואם אבדו קודם שנתרמה התרומה, עדיין ברשות בני העיר הם, והשליח נשבע לאנשי העיר, והם משלמין; נשבע וגבו שקלים שנית, ואחר כך החזירום הליסטים, אלו ואלו שקלים, ואין עולים להם לשנה אחרת -- והשניים ייפלו לשקלי שנה שעברה.

יא) יש מי שאומר שהשקלים הראשונים שייפלו לשקלי השנה, הם השקלים שנגבו בתחילה ואבדו או נאנסו וחזרו; ויש מי שאומר שהשקלים הראשונים, הם שהגיעו ליד הגזבר תחילה.

יב) [י] הנותן חצי שקל לחברו להוליכו לשולחני לשקול אותו על ידו, הלך ושקלו על ידי עצמו כדי שלא ימשכנו אותו -- אם נתרמה התרומה, מעל השוקל: שזה השקל ברשות הקדש הוא, שכבר תרמו על העתיד ליגבות, ונמצא זה הציל עצמו בממון ההקדש, ונהנה בזה השקל. ואם לא נתרמה התרומה, לא מעל; והוא חייב ליתן לחברו, חצי שקל שנתן לו.

יג) וכן הגוזל או הגונב חצי שקל ושקלו, יצא; והוא חייב לשלם לבעלים שניים, או להוסיף חומש. [יא] הנותן מחצית השקל מן ההקדש, ונתרמה התרומה, כשיסתפקו ממנה, יתחייב במעילה ויצא ידי מחצית השקל. נתנו ממעות מעשר שני, יאכל כנגדו בירושלים; מדמי שביעית, יאכל כנגדו בקדושת שביעית. היה של עיר הנדחת, לא עשה כלום.

יד) [יב] המפריש שקלו וסבור שהוא חייב בו, ונמצא שאינו חייב -- לא קדש. המפריש שניים, ונמצא שאינו חייב אלא אחד -- אם בזה אחר זה, האחרון לא קדש; ואם בבת אחת, האחד שקלים והשני מותר שקלים. הפריש שקלו ומת, ייפול לנדבה.

טו) [יג] הלוקח מעות בידו, ואמר אלו לשקלי, או שהיה מלקט מעה מעה או פרוטה פרוטה, וכשהתחיל ללקט אמר הריני מלקט מעות לשקלי -- אפילו לקט מלוא כיס, נותן מהן חצי שקל שהוא חייב בו; והשאר חולין, שמותר השקלים חולין.

טז) [יד] מעות שנמצאו בין תיבה של שקלים לתיבה של נדבה -- קרוב לשקלים, ייפלו לשקלים; קרוב לנדבה, ייפלו לנדבה; מחצה למחצה, ייפלו לנדבה -- מפני שהנדבה כולה עולה לאישים, והשקלים מסתפקין מהם לעולות ולדברים אחרים.

יז) [טו] וכן כל המעות הנמצאות בין כל תיבה ותיבה, ייפלו לקרוב. נמצאו מחצה למחצה -- אם בין עצים ללבונה נמצאו, ייפלו ללבונה; בין קנים לגוזלי עולה, ייפלו לגוזלי עולה. זה הכלל, הולכין אחר הקרוב בכולן; מחצה למחצה, להחמיר. וכל המעות הנמצאות בהר הבית, חולין -- שאין הגזבר מוציא מעות מתרומת הלשכה, עד שהוא מחללן על הבהמות שלוקח לקרבנות.