Holidays   Shabbat   Chabad-houses   Chassidism   Subscribe   Calendar   Links

הלכות תלמוד תורה פרק ד

א) אין מלמדין תורה, אלא לתלמיד הגון, נאה במעשיו, או לתם. אבל אם היה הולך בדרך לא טובה, מחזירין אותו למוטב, ומנהיגין אותו בדרך ישרה, ובודקין אותו; ואחר כך מכניסין אותו לבית המדרש, ומלמדין אותו. אמרו חכמים, כל השונה לתלמיד שאינו הגון, כאילו זרק אבן למרקוליס, שנאמר "כצרור אבן, במרגמה; כן נותן לכסיל, כבוד" (משלי כו,ח): אין כבוד אלא תורה, שנאמר "כבוד, חכמים ינחלו" (משלי ג,לה).

ב) וכן הרב שאינו הולך בדרך טובה, אף על פי שחכם גדול הוא וכל העם צריכין לו -- אין מתלמדין ממנו, עד שיחזור למוטב, שנאמר "כי שפתי כוהן ישמרו דעת, ותורה יבקשו מפיהו -- כי מלאך ה' צבאות, הוא" (מלאכי ב,ז): אמרו חכמים, אם הרב דומה למלאך ה' צבאות, תורה יבקשו מפיהו; אם לאו, אל יבקשו תורה מפיהו.

ג) [ב] כיצד מלמדין, הרב יושב בראש, והתלמידים לפניו מוקפין כעטרה, כדי שיהיו כולן רואין את הרב, ושומעין דבריו. ולא יישב הרב על הכיסא, והתלמידים על הקרקע, אלא או הכול על הארץ, או הכול על הכיסאות. ובראשונה, היה הרב יושב והתלמידים עומדין; ומקודם חורבן בית שני, נהגו הכול ללמד לתלמידים, והן יושבין.

ד) [ג] אם היה מלמד מפיו לתלמידים, מלמד. ואם היה מלמד על ידי מתרגם -- המתרגם עומד בינו ובין התלמידים, והרב אומר למתרגם, והמתרגם משמיע לכל התלמידים; וכשהן שואלין למתרגם, הוא שואל לרב, והרב משיב למתרגם, והמתרגם משיב לשואל. ולא יגביה הרב קולו, יותר מקול המתרגם; ולא יגביה המתרגם קולו בעת ששואל את הרב, יותר מקול הרב.

ה) אין התורגמן רשאי, לא לפחות ולא להוסיף ולא לשנות, אלא אם כן היה התורגמן אביו של חכם, או רבו. אמר הרב לתורגמן, כך אמר לי רבי, או כך אמר לי אבא מרי -- כשאומר התורגמן הדברים לעם, אומרן בשם החכם ומזכיר שמו של אבי הרב או של רבו, ואומר כך אמר רבאנא פלוני, אף על פי שלא הזכיר החכם שמו: שאסור לקרות לרבו או לאביו, בשמו.

ו) [ד] הרב שלימד ולא הבינו התלמידים, לא יכעוס עליהן וירגז, אלא חוזר ושונה הדבר אפילו כמה פעמים, עד שיבינו עומק ההלכה. וכן לא יאמר התלמיד הבנתי, והוא לא הבין, אלא חוזר ושואל, אפילו כמה פעמים. ואם כעס עליו רבו, ורגז -- יאמר לו: רבי, תורה היא, וללמוד אני צריך; ודעתי קצרה.

ז) [ה] לא יהיה התלמיד בוש מחברו שלמד מפעם ראשונה או שנייה, והוא לא למד אלא אחר כמה פעמים: שאם נתבייש מדבר זה, נמצא נכנס ויוצא לבית המדרש, והוא אינו למד כלום. לפיכך אמרו חכמים הראשונים, אין הביישן למד, ולא הקפדן מלמד.

ח) במה דברים אמורים, בזמן שלא הבינו התלמידים את הדבר מפני עומקו, או מפני דעתן שהיא קצרה; אבל אם ניכר לרב שהם מתרשלין בדברי תורה ומתרפין עליהן, ולפיכך לא הבינו -- חייב לרגוז עליהן ולהכלימן בדברים, כדי לחדדן; וכעניין זה אמרו חכמים, זרוק מרה בתלמידים.

ט) לפיכך אין ראוי לרב לנהוג קלות ראש בפני התלמידים, ולא לשחוק בפניהן, ולא לאכול ולשתות עימהן -- כדי שתהא אימתו עליהן, וילמדו ממנו במהרה.

י) [ו] אין שואלין את הרב כשייכנס לבית מדרש, עד שתתיישב דעתו עליו; ואין התלמיד שואל כשייכנס, עד שיישב וינוח. ואין שואלין שניים, כאחד. ואין שואלין את הרב מעניין אחר, אלא מאותו העניין שהן עוסקין בו, כדי שלא יתבייש. ויש לרב להטעות התלמידים בשאלותיו, ובמעשים שעושה בפניהן, כדי לחדדן, וכדי שיידע אם זוכרין הן מה שלימדן או אינן זוכרין. ואין צריך לומר, שיש לו רשות לשאול אותן בעניין אחר שאין עוסקין בו, כדי לזרזן.

יא) [ז] אין שואלין מעומד, ואין משיבין מעומד; לא מגבוה ולא מרחוק, ולא מאחורי הזקנים. ואין שואלין את הרב אלא בעניין, ואין שואלין אלא מיראה; ולא ישאל בעניין, יותר משלוש הלכות.

יב) [ח] שניים ששאלו -- שאל אחד בעניין ושאל אחד שלא בעניין, נזקקין לעניין; מעשה ושאינו מעשה, נזקקין למעשה; הלכה ומדרש, נזקקין להלכה; מדרש ואגדה, נזקקין למדרש; אגדה וקל וחומר, נזקקין לקל וחומר; קל וחומר וגזירה שווה, נזקקין לקל וחומר.

יג) היו השואלין שניים -- אחד חכם ואחד תלמיד, נזקקין לחכם; תלמיד ועם הארץ, נזקקין לתלמיד. שניהן חכמים, שניהן תלמידים, שניהן עמי הארץ, שאלו שניהן בשתי הלכות או בשתי שאלות, שתי תשובות, שני מעשים -- הרשות ביד המתרגם, מעתה.

יד) [ט] אין ישנים בבית המדרש. וכל המתנמנם בבית המדרש, חכמתו נעשית קרעים קרעים; וכן אמר שלמה בחכמתו, "וקרעים, תלביש נומה" (משלי כג,כא). ואין מסיחין בבית המדרש, אלא בדברי תורה בלבד: אפילו מי שנתעטש, אין אומרים לו רפואה בבית המדרש; ואין צריך לומר, שאר הדברים. וקדושת בית המדרש, חמורה מקדושת בתי כנסייות.