Holidays   Shabbat   Chabad-houses   Chassidism   Subscribe   Calendar   Links

הלכות קידוש החודש פרק יח

א) דבר ידוע וברור, שאם ייצא לך החשבון שהירח ייראה בלילה, אפשר שייראה, ואפשר שלא ייראה -- מפני העבים שמכסין אותו; או מפני המקום שהוא גיא, או שהיה הר גבוה כנגד רוח מערב לאנשי אותו המקום שנמצאו כאילו הם יושבין בגיא: שהירח לא ייראה למי שהוא במקום נמוך, אפילו היה גדול, וייראה למי שהוא עומד בראש הר גבוה ותלול, אף על פי שהירח קטן ביותר; וכן ייראה למי ששוכן על שפת הים, או למי שמהלך בספינה בים הגדול, אף על פי שהוא קטן ביותר.

ב) וכן בימות הגשמים, אם יהיה יום צח, ייראה הירח יותר ממה שייראה בימות החמה -- לפי שבימות הגשמים, אם יהיה צח, יהיה האוויר זך הרבה, וייראה הרקיע בטוהר יותר, מפני שאין שם אבק שיתערב באוויר; אבל בימות החמה, יהיה האוויר כאילו הוא מעושן מפני האבק, וייראה הירח קטן.

ג) וכל זמן שתמצא קשת הראייה והאורך הראשון שתערוך לה עם שני הקיצין שלהם בצמצום, יהיה הירח קטן ביותר, ולא ייראה אלא במקום גבוה ביותר; ואם תמצא קשת הראייה והאורך הראשון ארוכין הרבה, והוסיפו על סוף הקיצים שלהם מעלות, ייראה הירח גדול, ולפי אורך הקשת והאורך הראשון יהיה גודלו, וגלייתו לכול.

ד) לפיכך ראוי לבית דין לשום שני דברים אלו בלבבם -- שהם זמן הראייה, ומקומה; ושואלין את העדים, באיזה מקום ראיתם: שאם הייתה קשת הראייה קצרה, וייתן החשבון שייראה בצמצום, כגון שהייתה קשת הראייה תשע מעלות וחמישה חלקים, והיה האורך הראשון שלוש עשרה מעלות בשווה, ובאו עדים שראוהו -- אם היה בימות החמה, או שהיו במקום נמוך, חוששין להם, ובודקין אותם הרבה; ואם היה בימות הגשמים, או במקום גבוה ביותר, ודאי ייראה, אם לא יהיו שם עבים המבדילין.

ה) עדים שראו החודש בזמנו ובאו והעידו, וקיבלום בית דין וקידשו את החודש הזה הראשון, ומנו תשעה ועשרים יום מן היום המקודש, וליל שלושים לא נראה הירח -- מפני שאי אפשר לו להיראות, או מפני שכיסוהו עבים; והרי בית דין מצפין לו כל יום שלושים כמו שביארנו, ולא באו עדים, ועיברו את החודש, ונמצא יום ראש החודש השני יום אחד ושלושים כמו שביארנו.

ו) והתחילו למנות תשעה ועשרים יום מן יום ראש החודש השני, וליל שלושים לא נראה הירח -- אם תאמר שכך מעברין את זה ועושין אותו שלושים, וקובעין ראש החודש השלישי יום אחד ושלושים: כך אפשר שלא ייראה הירח בליל שלושים, גם מחודש זה -- ונמצאו מעברין והולכין ועושין חודשים שלושים אחר שלושים, כל השנה כולה; ונמצא בחודש אחרון, אפשר שייראה הירח בליל חמישה ועשרים בו, או בליל שישה ועשרים -- ואין לך דבר שחוק והפסד, יותר מזה.

ז) ואל תאמר שהדבר הזה, דבר שאינו מצוי הוא שלא ייראה הירח בכל השנה; אלא דבר קרוב הוא, הרבה -- ופעמים רבות יארע זה וכיוצא בו, במדינות שזמן הגשמים שם ארוך והעבים רבים: שאין אנו אומרים שלא ייראה הירח בכל השנה, אלא שלא ייראה בתחילת החודשים; וייראה אחר כך. פעמים, לא ייראה מפני שאי אפשר לו שייראה; וחודשים שאפשר שייראה בהם, לא ייראה מפני העבים, או מפני שהיה קטן ביותר, ולא נתכוון אדם לראותו.

ח) אלא הקבלה שביד החכמים, איש מפי איש מפי משה רבנו, כך היא -- שבזמן שלא ייראה הירח בתחילת החודשים חודש אחר חודש, בית דין קובעין חודש מעובר משלושים יום, וחודש חסר מתשעה ועשרים יום. וכן מחשבין, וקובעין חודש מעובר וחודש חסר -- בקביעה לא בקידוש, שאין מקדשין אלא על הראייה. ופעמים עושין מלא אחר מלא, או חסר אחר חסר, כמו שייראה להם מן החשבון.

ט) ומתכוונין לעולם בחשבונם, שאם ייראה הירח בחודש הבא, ייראה בזמנו או בליל עיבורו, לא שייראה קודם זמנו, שהוא ליל שמונה ועשרים. ובחשבונות הראייה האלו שביארנו, יתבאר לך ותדע מתיי אפשר שייראה ומתיי אי אפשר שייראה; ועל זה סומכין ומעברין חודש אחר חודש, או עושין חודש חסר אחר חודש חסר. ולעולם אין פוחתין מארבעה חודשים המעוברין בשנה, ולא מוסיפין על שמונה חודשים המעוברין. וגם לעיבור חודשים אלו שמעברין לפי חשבון זה, עושין סעודות עיבור החודש, כמו שאמרנו בפרק שלישי.

י) וכל שתמצא בתלמוד מדברים שמראין שבית דין סומכין על החשבון, ומפי משה מסיניי שהדבר מסור להם, והרשות בידם לחסר או לעבר, וכן זה שחיסר רבי תשעה חודשים בשנה, וכל כיוצא בזה -- הכול על עיקר זה הוא בנוי, בזמן שלא נראה החודש בזמנו.

יא) וכן זה שאמרו חכמים שמעברין את החודש לצורך, הוא בחודשים אלו שמעברין אותם לפי חשבון, ועושין אחד מלא, ואחד חסר; ויש להם לעבר חודש אחר חודש או, לחסר: בזה הוא שמעברין לצורך, מפני שלא נראה הירח בזמנו; אלא בעת שייראה הירח בזמנו, שהוא תחילת היותו נראה אחר שנתקבץ עם השמש, מקדשין לעולם, ואי אפשר לא לדחות ולא לעבר.

יב) וכל הדברים האלו, בזמן שיש שם בית דין, וסומכין על הראייה; אבל בזמנים אלו, אין סומכין אלא על הקביעה בזה החשבון האמצעי, הפשוט בפי כל ישראל, כמו שביארנו בהלכות אלו.

יג) יתבאר בספרי חשבון התקופות והגימטרייות, שאם ייראה הירח בארץ ישראל, ייראה בכל מדינות העולם שהן למערב ארץ ישראל ומכוונות כנגדה. ואם ייתן החשבון שלא ייראה בארץ ישראל, אפשר שייראה במדינות אחרות שהן למערב ארץ ישראל ומכוונות כנגדה; לפיכך אם ייראה הירח במדינה שהיא למערב ארץ ישראל, אין בזה ראיה שנראה הירח בארץ ישראל.

יד) אבל אם לא ייראה הירח בראשי ההרים במדינה המערבית המכוונת כנגד ארץ ישראל, בידוע שלא נראה בארץ ישראל. [טו] וכן אם לא ייראה הירח בארץ ישראל, בידוע שלא ייראה בכל מדינות העולם שהן למזרח ארץ ישראל ומכוונות כנגדה; ואם ייראה בארץ ישראל, אפשר שייראה במדינות מזרחייות, ואפשר שלא ייראה. לפיכך אם ייראה במדינה שהיא למזרח ארץ ישראל ומכוונת כנגדה, בידוע שנראה בארץ ישראל; ואם לא ייראה במדינה המזרחית, אין בזה ראיה, אלא אפשר שייראה בארץ ישראל.

טו) [טז] וכל אלו הדברים בשהיו המדינות שבמערב ושבמזרח מכוונות, כגון שהיו נוטות לצפון העולם משלושים מעלות עד חמש ושלושים מעלות; אבל אם היו נוטות לצפון יותר מזה או פחות, משפטים אחרים יש להן -- שהרי אינן מכוונות כנגד ארץ ישראל.

טז) ודברים אלו שביארנו בערי מזרח ומערב, אינם אלא להגיד כל משפטי הראייה להגדיל תורה ולהאדירה -- לא שיהיו בני מזרח או בני מערב סומכין על ראיית הירח, או תועיל להם כלום; אלא לעולם אין סומכין אלא על קידוש בית דין שבארץ ישראל, כמו שביארנו כמה פעמים.

---

הלכות קידוש החודש פרק יט

א) לפי שאמרו חכמים שבכלל דברים שהיו בודקין בהם את העדים, אומרין להם להיכן היה הירח נוטה -- כשר בעיניי להודיע דרך חשבון דבר זה; ואין אני מדקדק בו, לפי שאינו מועיל בראייה כלל. ותחילת חשבון זה, לידע נטיית המזלות תחילה.

ב) העגולה שהיא עוברת במחצית המזלות שבה מהלך השמש, אינה עוברת באמצע העולם מחצי המזרח לחצי המערב, אלא נוטה היא מעל הקו השווה המסבב באמצע העולם, כנגד צפון ודרום -- חצייה נוטה לצפון, וחצייה נוטה לדרום. [ג] ושתי נקודות יש בה שפוגעת בהן בעגולת הקו השווה המסבב באמצע העולם -- הנקודה האחת ראש מזל טלה, הנקודה השנייה שכנגדה ראש מזל מאזניים. ונמצאו שישה מזלות נוטות לצפון, מתחילת טלה עד סוף בתולה; ושישה נוטות לדרום, מתחילת מזל מאזניים עד סוף מזל דגים.

ג) [ד] ומראש מזל טלה יתחילו המזלות לנטות מעט מעט, ולהתרחק מעל הקו השווה כנגד הצפון עד ראש סרטן; יהיה ראש סרטן רחוק מעל הקו השווה לרוח צפון, שלוש ועשרים מעלות וחצי מעלה בקירוב. ויחזרו המזלות להתקרב לקו השווה מעט מעט, עד ראש מאזניים שהוא על הקו השווה. ומראש מאזניים יתחילו לנטות ולהתרחק כנגד רוח דרום, עד ראש גדי; ויהיה ראש גדי רחוק מעל הקו השווה לרוח דרום, שלוש ועשרים מעלות וחצי מעלה. ויחזרו המזלות להתקרב מעט מעט כנגד הקו השווה, עד ראש טלה.

ד) [ה] נמצא ראש טלה וראש מאזניים, מסבב על הקו השווה; ולפיכך כשתהיה השמש בשני ראשים אלו, לא תהיה נוטה לא לצפון ולא לדרום, ותזרח מחצי מזרח ותשקע בחצי מערב, ויהיה היום והלילה שווין בכל היישוב.

ה) [ו] הרי נתברר לך שכל מעלה ומעלה ממעלות המזלות נוטה לצפון או לדרום, ויש לנטייתה שיעור; ורוחב הנטייה, לא תהיה יותר על שלוש ועשרים מעלות וחצי בקירוב.

ו) [ז] ואלו הם השיעורים של נטייות, לפי מניין המעלות של מזלות -- וההתחלה, מתחילת מזל טלה: עשר מעלות, נטייתן ארבע מעלות; עשרים מעלות, נטייתן שמונה מעלות; שלושים מעלות, נטייתן אחת עשרה מעלות ומחצה; ארבעים מעלות, נטייתן חמש עשרה מעלות; חמישים מעלות, נטייתן שמונה עשרה מעלות; שישים מעלות, נטייתן עשרים מעלות; שבעים מעלות, נטייתן שתיים ועשרים מעלות; שמונים מעלות, נטייתן שלוש ועשרים מעלות; תשעים מעלות, נטייתן שלוש ועשרים מעלות וחצי מעלה. [ח] ואם יהיו אחדים במניין, תיקח להם מנתם מבין שתי הנטייות, כמו שביארנו בשמש ובירח. כיצד, חמש מעלות, נטייתן שתי מעלות; ואם היה מניין המעלות שלוש ועשרים, נטייתן תשע מעלות. ועל דרך זה, בכל האחדים שהם עם העשרות.

ז) [ט] ומאחר שתדע הנטייה של מעלות מאחת עד תשעים, תדע נטיית כולן כדרך שהודענוך ברוחב הירח -- שאם היה המניין יותר על תשעים עד מאה ושמונים, תגרע אותו ממאה ושמונים; ואם היה יותר על מאה ושמונים עד מאתיים ושבעים, תגרע ממנו מאה ושמונים; ואם היה יותר על מאתיים ושבעים עד שלוש מאות ושישים, תגרע אותו משלוש מאות ושישים. והנשאר, תדע נטייתו, והוא נטיית אותו המניין שבידך, בלא גירעון ולא תוספת.

ח) [י] אם תרצה לידע כמה מעלות הוא הירח נוטה מעל הקו השווה כנגד צפון העולם, או כנגד דרום העולם -- תדע תחילה כמה נטיית המעלה שהיא מקום הירח האמיתי, ולאיזו רוח היא נוטה לצפון או לדרום; ותחזור ותחשב ותוציא רוחב הירח הראשון, ותראה אם הוא צפוני או דרומי; אם נמצאו רוחב הירח ונטיית מעלתו ברוח אחת, כגון שהיו שניהם צפוניים או דרומיים, תקבץ שניהם; ואם נמצאו בשתי רוחות, כגון שהיה האחד דרומי והשני צפוני, תגרע המעט משניהם מן הרב, והנשאר, הוא מרחק הירח מעל הקו השווה באותה הרוח שהיה בה הרב משניהם.

ט) [יא] כיצד, באנו לידע כמה הירח נוטה מעל הקו השווה בליל הראייה שהוא שני לחודש אייר משנה זו -- וכבר ידעת שמעלת הירח הייתה תשע עשרה ממזל שור, נטייתה בצפון כמו שמונה עשרה מעלות, ורוחב הירח היה בדרום כמו ארבע מעלות; תגרע המעט מן הרב, יישאר ארבע עשרה מעלות. ונמצא הירח רחוק מעל הקו השווה ארבע עשרה מעלות לרוח צפון, שהרי המניין הרב שהוא שמונה עשרה מעלות היה צפוני; וכל חשבון זה בקירוב בלא דקדוק, לפי שאינו מועיל בראייה.

י) [יב] אם תרצה לידע לאיזו רוח מרוחות העולם ייראה הירח נוטה, תחשב ותדע מרחקו מעל הקו השווה -- אם יהיה על הקו השווה או קרוב ממנו בשתיים או שלוש מעלות, בצפון או בדרום, ייראה מכוון כנגד אמצע מערב, ותיראה פגימתו מכוונת כנגד מזרח העולם בשווה.

יא) [יג] ואם יהיה רחוק מעל הקו השווה לצפון העולם, ייראה בין מערב העולם ובין צפונו, ותיראה פגימתו נוטה מכנגד מזרח העולם כנגד דרום העולם; [יד] ואם היה רחוק מעל הקו השווה לדרום העולם, ייראה בין מערב העולם ובין דרומו, ותיראה פגימתו נוטה מכנגד מזרח העולם כנגד צפון העולם: ולפי רוב המרחק, ולפי רוב הנטייה.

יב) [טו] ומחקירת העדים, שאומרין להם כמה היה גבוה -- ודבר זה ייוודע מקשת הראייה, שבזמן שתהיה קשת הראייה קצרה, ייראה הירח כאילו הוא קרוב מן הארץ; ובזמן שתהיה ארוכה, ייראה גבוה מעל הארץ, ולפי אורך קשת הראייה, לפי גבהו מעל הארץ בראיית העיניים.

יג) [טז] הרי ביארנו חשבונות כל הדרכים שצריכין להם בידיעת הראייה, ובחקירת העדים, כדי שיהיה הכול ידוע למבינים, ולא יחסרו דרך מדרכי התורה ולא ישוטטו לבקש אחריה בספרים אחרים -- "דרשו מעל ספר ה' וקראו, אחת מהנה לא נעדרה" (ישעיהו לד,טז).

---

הלכות תענייות

הלכות תענייות. מצות עשה אחת, והיא לזעוק לפני ה' בכל עת צרה גדולה שתבוא על הציבור. וביאור מצוה זו בפרקים אלו.

---

הלכות תענייות פרק א

א) מצות עשה מן התורה, לזעוק ולהריע בחצוצרות על כל צרה שתבוא על הציבור, שנאמר "על הצר הצורר אתכם, והרעותם בחצוצרות" (במדבר י,ט) -- כלומר כל דבר שיצר לכם כגון בצורת ודבר וארבה וכיוצא בהן, זעקו עליהן והריעו.

ב) ודבר זה, מדרכי התשובה הוא -- שבזמן שתבוא צרה ויזעקו עליה ויריעו, ויידעו הכול שבגלל מעשיהם הרעים הורע להם, ככתוב "עוונותיכם, הטו אלה" (ירמיהו ה,כה) לכם, וזה הוא שיגרום להסיר הצרה מעליהם.

ג) אבל אם לא יזעקו, ולא יריעו, אלא יאמרו דבר זה ממנהג העולם אירע לנו, וצרה זו נקרה נקרית -- הרי זו דרך אכזרייות, וגורמת להם להידבק במעשיהם הרעים, ותוסיף הצרה וצרות אחרות: הוא שכתוב בתורה, "והלכתם עימי, בקרי. והלכתי עימכם, בחמת קרי" (ויקרא כו,כז-כח), כלומר כשאביא עליכם צרה, כדי שתשובו -- אם תאמרו שהוא קרי, אוסיף לכם חמת אותו קרי.

ד) ומדברי סופרים, להתענות על כל צרה שתבוא על הציבור, עד שירוחמו מן השמיים; ובימי התענייות האלו, זועקין בתפילות ומתחננים ומריעין בחצוצרות בלבד: ואם היו במקדש, מריעין בחצוצרות ובשופר; השופר מקצר, והחצוצרות מאריכות -- שמצות היום, בחצוצרות. ואין תוקעין בחצוצרות ושופר כאחד, אלא במקדש, שנאמר "בחצוצרות, וקול שופר, הריעו, לפני המלך ה'" (תהילים צח,ו).

ה) תענייות אלו שגוזרין על הציבור מפני הצרות, אינן יום אחר יום, שאין רוב הציבור, יכולים לעמוד בדבר זה. ואין גוזרין כתחילה תענית, אלא בשני בשבת ובחמישי שלאחריו ובשני שלאחריו; וכן על הסדר הזה, שני וחמישי ושני, עד שירוחמו.

ו) אין גוזרין תענית על הציבור, לא בשבתות ולא בימים טובים. וכן אין תוקעין בהם, לא בשופר ולא בחצוצרות; ולא זועקים ומתחננים בהם בתפילה, אלא אם כן הייתה עיר שהקיפוה גויים, או נהר, או ספינה המיטרפת בים. אפילו יחיד הנרדף מפני גויים, מפני ליסטים, ומפני רוח רעה -- מתענין עליהם בשבת, וזועקין ומתחננים בתפילות. אבל אין תוקעין, אלא אם כן תקעו לקבץ את העם לעזור אותם ולהצילם.

ז) וכן אין גוזרין תענית תחילה בראשי חודשים, או בחנוכה ופורים, או בחולו של מועד; ואם התחילו להתענות על הצרה אפילו יום אחד, ופגע בהן יום מאלו, מתענין, ומשלימין היום בתענית.

ח) תענייות אלו שמתענין על הצרות, אין מתענין בהן לא עוברות, ולא מניקות, ולא קטנים; ומותרין לאכול בלילה, אף על פי שמתענין למחר -- חוץ מתענית המטר, כמו שיתבאר. וכל תענית שאוכלין בה בלילה, בין ציבור בין יחיד, הרי זה אוכל ושותה, עד שיעלה עמוד השחר -- והוא, שלא ישן; אבל אם ישן, אינו חוזר ואוכל.

ט) כשם שהציבור מתענים על צרתם, כך היחיד מתענה על צרתו. כיצד, הרי שהיה לו חולה, או תועה במדבר, או אסור בבית האסורין -- יש לו להתענות עליו, ולבקש רחמים בתפילתו; ואומר עננו, בכל תפילה שמתפלל. ולא יתענה בשבתות, ולא במועדות, ולא בראשי חודשים, ולא בחנוכה ופורים.

י) כל תענית שלא קיבלה עליו היחיד מבעוד יום, אינה תענית. כיצד מקבלה, כשיתפלל תפילת מנחה, אומר בתפילה עננו, וגומר בליבו להתענות למחר. ואף על פי שהוא אוכל בלילה, לא הפסיד כלום; וכן אם גמר בליבו, וקיבל עליו להתענות שלושה או ארבעה ימים זה אחר זה, אף על פי שהוא אוכל כל לילה ולילה, לא הפסיד תעניתו -- ואינו צריך כוונה, לכל יום ויום מבעודו.

יא) קיבל עליו מבעוד יום להתענות למחר בלבד, והתענה, ובלילה נמלך להתענות ביום שני -- אף על פי שלן בתעניתו, אינה תענית, מפני שלא קיבלה עליו, מבעוד יום; ואין צריך לומר שהיה אוכל ושותה בלילה, והשכים בבוקר ונמלך להתענות -- שאין זו תענית כלל.

יב) הרואה חלום רע, צריך להתענות למחר, כדי שישוב ויעור במעשיו, ויחפש בהם ויחזור בתשובה; ומתענה, ואפילו בשבת. ומתפלל עננו בכל תפילה, אף על פי שלא קיבלה עליו מבעוד יום. והמתענה בשבת, מתענה יום אחר, מפני שביטל עונג שבת.

יג) מתענה אדם שעות, והוא שלא יאכל כלום שאר היום. כיצד, הרי שהיה טרוד בחפציו ומתעסק בצרכיו ולא אכל עד חצות, או עד תשע שעות, ונמלך להתענות בשעות שנשארו מן היום -- הרי זה מתענה אותן שעות, ומתפלל בהן עננו, שהרי קיבל עליו התענית, קודם שעות התענית; וכן אם אכל ושתה, ואחר כך התחיל להתענות שאר היום -- הרי זה תענית שעות.

יד) כל השרוי בתענית, בין שהיה מתענה על צרתו, או על חלומו, בין שהיה מתענה עם הציבור על צרתם -- הרי זה לא ינהוג עידונין בעצמו, ולא יקל ראשו, ולא יהיה שמח וטוב לב, אלא דואג ואונן, כעניין שנאמר "מה יתאונן אדם חי, גבר על חטאיו" (איכה ג,לט). ומותר לו לטעום את התבשיל, ואפילו בכדי רביעית -- והוא שלא יבלע, אלא טועם ופולט. שכח ואכל, משלים תעניתו.

טו) יחיד שהיה מתענה על החולה, ונתרפא, על צרה, ועברה -- הרי זה משלים תעניתו. ההולך ממקום שמתענים למקום שאין מתענים, הרי זה מתענה ומשלים; הלך ממקום שאין מתענים למקום שמתענים, הרי זה מתענה עימהם. שכח ואכל ושתה, אל יתראה בפניהם; ואל ינהוג עידונין בעצמו.

טז) ציבור שהיו מתענים על הגשמים, וירדו להם גשמים -- אם קודם חצות, לא ישלימו, אלא אוכלים ושותים, ומתכנסים וקוראים הלל הגדול: שאין אומרים הלל הגדול, אלא בנפש שבעה וכרס מלאה. ואם אחר חצות, הואיל ועבר רוב היום בקדושה, ישלימו תעניתם. וכן אם היו מתענים על צרה, ועברה, או על שמד, ובטל -- אם קודם חצות, לא ישלימו; ואם אחר חצות, ישלימו.

יז) בכל יום תענית שגוזרים על הציבור מפני הצרות, בית דין והזקנים יושבים בבית הכנסת, ובודקים על מעשה אנשי העיר, מאחר תפילת שחרית עד חצי היום; ומסירים המכשולות של עבירות, ומזהירים ודורשים וחוקרים על בעלי חמס ועבירות, ומפרישים אותם, ועל בעלי זרוע ומשפילים אותם, וכיוצא בדברים אלו. ומחצי היום ולערב, רביע היום קוראים בברכות וקללות שבתורה, שנאמר "מוסר ה', בני אל תמאס; ואל תקוץ, בתוכחתו" (משלי ג,יא); ומפטירים בנביא בתוכחות מעניין הצרה. ורביע היום האחרון, מתפללים מנחה ומתחננים וזועקים ומתוודים כפי כוחן.